אושר אינו מטרה בטיפול אלא דרך חיים – זוהי סיסמת הטיפול בה אני דוגלת. 

בטיפול דרך האושר לומדים המטופלים לפתח את היכולת הכמוסה שבתוכם לפגוש רגעים של אושר גם במצבי דכדוך, משברי חיים, חוסר ביטחון עצמי, חרדות ועוד. בסדנאות הרבות שערכתי בנושא טיפול דרך האושר, שאלתי שוב ושוב את המשתתפים – מה זה אושר?
 אהבתי לקבל, במיוחד מן המבוגרים והמנוסים שביניהם, את ההגדרות הכל כך מציאותיות, עשירות בניסיון חיים. 
לדבריהם, האושר זה דבר חמקמק, אישי וסובייקטיבי לחלוטין, לא תלוי במה שיש לנו ובמה שאין לנו אלא ביחס שאנו מקדישים לסובב אותנו. ועוד נאמר לי – שניתן להתייחס בחיים לרגעים של אושר, ויש לשאוף לאסוף כמה שיותר רגעים כאלו. בנוסף נאמר לי כי על מנת לחוות רגעים יקרים אלה יש לתת לכך את מלוא תשומת הלב.
במאמר שלי - שבעה מפתחות לאושר - אני מתייחסת לשבעה מוקדים שבהם יש לתת את מלוא תשומת ליבנו על מנת לזכות ברגעים של אושר, ומכאן ניתן להבין שלחיות בדרך של אושר זה ענין של בחירה ושל אמנות. אם האושר הוא ענין של בחירה זה אומר שהאושר הוא בר השגה, הוא בר למידה. 
אם כן מה הבעיה? מדוע הדבר הזה שכולם משתוקקים אליו כל כך הוא כה חמקמק?
המודעות והכלים שיש לפתח על מנת ללכוד את האושר קשורים לבחירה שאנו עושים בנושא הזה.
אברהם לינקולן כתב על זה: "רוב בני האדם מאושרים במידה שהם מחליטים להיות כאלה". 
האם אנו חוששים להיות מאושרים? 
לאה גולדברג המשוררת היטיבה לבטא זאת בשירה "ניסיון": 

לך נשבעתי אל עליון,
ולא אדע האקיים:
איך אעמוד בניסיון?
ניסיון האושר השלם.

איכה תכיל עיני האור?
ידי רפות, ידי הוזות-
איכה אשא ולא אשבור
שמחה כזאת, ברכה כזאת?

מכובד עול איך לא אפול,
איך לפניך אתייצב
זקופה, גדולה, נושאת בעול
של אושר אנושי שלו

האם צריך לגייס אומץ על מנת לחוות אושר? האם זה עול ואחריות? האם יש פחד מהנפילה? מהאכזבה? האם אנחנו פנויים להכיל אושר? ואולי עלינו לפנות מעצמנו מחסומים וחרדות ולאפשר מקום לדבר הנכסף הזה לחלחל בתוכנו ולו לרגעים בלבד?
גישה פילוסופית וערכית והתכוונות מליאה לעשייה שיטתית למען מימוש ייעודנו וריפוי פצעי מכאובינו הם הדרך למציאות חדשה, בה בד בבד עם ההתמודדות עם אתגרי ומשברי החיים, ניתן יהיה לחוות גם חוויות של אושר ולהיעזר בחוויה זו לצמיחה אישית ולריפוי.
טיפול דרך האושר מזמין את המטופל לעבודה עיקשת, קשה ואינסופית אשר שכרה בצידה. בטיפול זה ניתן לרכוש כלים לחיים להתמודדויות עם אתגרים קיימים או עתידיים ממקום של חוסן נפשי תוך כדי מימוש עצמי וצמיחה אישית לאורך החיים. 

אם כן, האושר, כאמור, אינו מטרה נכספת בפני עצמה אלא דרך חיים שניתן לבחור, ללמוד וליישם.