בשנים האחרונות התפתחה מודעות גדולה לבעיית קשב וריכוז. מבוגרים שסבלו בילדותם מהבעיה יודעים לתאר את המעמסה הנפשית והקושי הרגשי הכרוך בדרכי ההתמודדות עם הבעיה. הם חווים תחושת חוסר יכולת, תחושה של פצע עמוק. במקרים רבים השנים לא מצליחות לרפא את חוויית הילדות וגם לא את הבעיה עצמה שלרוב אינה חולפת עם השנים. 

מודעות זאת מאפשרת הסתכלות שונה על הילד הסובל מהבעייה, דבר שאמור להיטיב עמו ועם הסובבים אותו. אולם, למרות ההתפתחות למודעות, עדיין יש קושי רב בדרכי ההתמודדות והטיפול בבעייה. 

ראשית, ההבחנה לא תמיד חד משמעית. יש ילדים עם בעיית קשב וריכוז ללא היפראקטיביות – שלהם אני דואגת במיוחד, ויש כאלה עם בעיית היפראקטיביות הזקוקים לתוכנית טיפולית שמאפשרת לנקז את האנרגיה המוטורית העודפת לאפיקים אפקטיביים. נכון להיום, אין מבחן אחיד או בדיקה מדויקת המאפשרים לאבחן באופן מדוייק את הבעיה. משום כך יש להיעזר בצוות רב מקצועי (פסיכולוג, נוירולוג, מאבחן דידקטי) על מנת להגיע לאבחנה מדויקת לצורך בניית תוכנית טיפולית. 

ידוע כי בעיות רגשיות פוגעות בראש וראשונה, ביכולת הריכוז של הילד ולירידה במוטיבציה הלימודית. גם בעיות רפואיות וחברתיות יכולות לגרום לבעיית קשב וריכוז. כצעד ראשון לפני האבחון יש לנטרל את הגורמים הפסיכולוגיים, הרפואיים ו/או החברתיים שמקשים על זיהוי מקור הבעיה. 

להלן דוגמאות לגורמים כאלה: 

סיבות פסיכולוגיות הנובעות מהקונסטלציה המשפחתית כמו הולדת תינוק חדש, פיטורין מעבודה של אחד ההורים, משברים בין אישיים בין ההורים, קשיי פרנסה ועוד שגורמים לחרדה, לתחושת אי ודאות ולחוסר שקט. 

סיבות רפואיות כמו אנמיה, קושי בראיה או בשמיעה, גירודים או אלרגיות למיניהם מתזונה או מהסביבה. 

סיבות חברתיות כמו רמת המקובלות החברתית של הילד, תחושת ההשתייכות שלו הן למשפחה והן לחברה ולסביבה הטבעית שלו. 

אחרי שמנטרלים סיבות פסיכולוגיות, רפואיות וחברתיות לקיום התופעה, חשוב להתמקד בתופעה כבעיה בפני עצמה ובדרכים להעניק טיפול הולם. 

ניתן להבחין עוד בגיל צעיר מאוד בסימנים המעידים על קיום הבעיה: אי שקט מוטורי, הפרעות בשינה או התנהגות אימפולסיבית הם חלק מהסימנים. בנוסף, נבחין בקושי להתרכז בנושא מסוים לטווח זמן ארוך יחסית. הילד ימצא עצמו מגורה ומוצת מכל גירוי חיצוני שמסב את תשומת ליבו. נבחין בקושי בסדר וארגון ובסיום מטלות, במוטיבציה שברירית במיוחד, בנטייה לסכסוכים עם המבוגרים, בקושי עם כללים וחוקים של משחק. תגובות אימפולסיביות כמו התפרצויות יהוו חלק מדפוסי ההתנהגות שלו. 

כתוצאה מכל הנאמר לעיל, באין אבחון וטיפול הולם הילד עלול להיפגע הן בתחום החברתי, הן בתחום ההישגים הלימודיים והן בתחום האישיותי כמו פגיעה אנושה בביטחון העצמי ובדימוי העצמי. הסבל לילד ולהוריו, ללא ספק הוא רב וכבד מנשוא. 

חוסר טיפול בתופעות אלו בגיל צעיר עלול לגרור בעיות קשות בחייו הבוגרים כמו: קושי לסיים לימודיהם, סבל מתסכולים ומדימוי עצמי נמוך ואף מבעיות פסיכולוגיות שונות. יש ויסבלו מבעיות חברתיות, הסתגלות למקום עבודה ומקשיים למצוא לעצמם את המקום הטוב להתפתחות ולהצלחה בין בזוגיות/משפחתיות ובין בקריירה. 

מטרת כתבה זו אינה לייאש, נהפוך הוא, היא באה להתריע ולהמליץ על טיפול מוקדם בעיקר במישור הרגשי. 

כמובן שיש לטפל טיפול מערכתי ולשתף את כל הנוגעים בדבר לעבודה משותפת, כולל הדרכת הורים. אולם, ניתן להבין, שהתסכולים והכישלונות מהווים בעיה כה חמורה שיש לעבוד עם הילד על הבעיות הרגשיות שבעיית הקשב והריכוז יצרה ולעזור לילד לראות את הטוב שבו, למנף את היכולות שלו ולהעצים את האי שקט שלו לתחומים שבהם הבעיה שלו תהפוך ליתרון. לדוגמא, אני רואה אנשי עסקים מצליחים מאוד דווקא בזכות תכונת ההיפראקטיביות שלהם להיות בפעולה כל הזמן בתחום שמעניין ומאתגר אותם. 

טיפול רגשי יצירתי שיהיה תפור לאישיות הילד ולמזג שלו (טמפרמנט) יכול לתרום רבות לבניית אישיות יציבה שאוהבת את עצמה ומצליחה בדרכה.