אושרי, בן יחיד, היה ילד מחונן, אהב לקרוא ולחקור דברים מעבר לנושאים הנלמדים. מבחינה חברתית הוא היה "אויר": לא הבחינו בקיומו, לא הציקו לו אך גם לא התייחסו אליו, ומעולם לא היה לו חבר אינטימי ואף לא בת זוג. 
אמו סיפקה לו תמיד את הצרכים החברתיים גם כשאביו היה בחיים. פטירת אביו רק חיזקה אצלו את הזיקה לאמו בטענה שהוא דואג לה ולא רוצה שתישאר לבד. אושרי ליווה את אמו אפילו למסיבות אליהן הוזמנה ואף רקד אתה באירועים חגיגיים. 
הטיפול היה פרטני בתחילתו ואחר כך הוא צורף לקבוצת פסיכודרמה שם למד לפתח מיומנויות של תקשורת בין אישית ולהתחבב על חברי הקבוצה. כשאושרי הרגיש בשל לכך הוא אף הסכים להיות פרוטגוניסט, כלומר, השחקן הראשי שמציג את בעייתו בפני הקבוצה.
בפסיכודרמה הזאת אושרי רצה ללמוד "להתחיל" עם בחורה. היה עליו להמציא סיטואציה דמיונית שהוא פוגש מישהי ומציע לה לצאת אתו. בפסיכודרמה, השחקן הראשי הוא גם הבמאי. אושרי הציע לפגוש אותה ברחוב, לגשת אליה ולהזמין אותה לקפה.
ברור היה שהבחורה (שנבחרה על ידו, מבין חברי הקבוצה, למלא תפקיד זה) סירבה ואף כעסה על שהוא מטריד אותה באמצע הרחוב ונטפל אליה. תגובתה הפחידה את אושרי והוא נסוג ואמר שאין הוא יודע מה לעשות. המנחה ביקשה שימשיך להתנסות עד שיקבל תגובה הולמת. היא הוסיפה והזכירה לאושרי שהוא נמצא בסביבה בטוחה וזוהי ההזדמנות שלו ללמוד ולהתנסות ואף לשגות, במקום בטוח, מכיל ואוהב, מבלי לשלם מחיר על שגיאותיו.
העידוד עזר ואושרי ערך עוד מספר רב של ניסיונות שלא צלחו . כל ניסיון נוסף היקנה לו ביטחון מעצם התגובות והשיתוף של חברי הקבוצה.
לבסוף הוא הצליח לבנות סיטואציה בה הבחורה נענתה לו ברצון. האושר שנמרח על פניו היה ראוי לצילום שמעולם לא צולם, כמובן. לימים, אושרי מצא אהבה, התחתן וכיום הוא אב לשלוש בנות.