טובה היא עובדת סוציאלית, בת 38, המתגוררת בדרום הארץ, נשואה פלוס שני ילדים.
בעלה עבד בחברת הייטק בתנאים מצוינים. טובה עבדה כעובדת סוציאלית בהיקף של חצי משרה והייתה עסוקה בעיקר בהתמסרות לטיפול בבנה שסבל מפגיעה מוחית מלידה. מדי פעם בעלה של טובה היה נכנס למצבי דיכאון אבל המשיך לקבל תפקידים אחראיים במקום עבודתו. יום אחד הוא ניסה להתאבד, אושפז ומאז בי"ח הפסיכיאטרי הפך למעונו הקבוע למשך יותר משנה. 

בכל התקופה הזאת טובה ניסתה להתמודד הן עם אשפוז בעלה והן עם הטיפול בבנה בן העשר והן בבת הקטנה שלא מצאה את מקומה ולא הצליחה לקבל את תשומת הלב אלא באמצעות התנהגויות אלימות ואנטי חברתיות. טובה עשתה הכול על מנת להמשיך ולתפקד אבל כוחותיה לא עמדו לה והיא החלה לחלות ולהיעדר ממקום עבודתה לעיתים תכופות מדי וגם כשהגיע לעבודה היא הרבתה לשגות. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת להכיל את הבעיות של מטופליה בעבודה ובו זמנית לא ראתה מוצא למצבה.
בינתיים החלו רינונים במקום עבודתה על חוסר תפקודה המקצועי של טובה. הוריה שהיו מקורבים לאנשים במקום עבודתה קיבלו מסר שפיטורי הבת זה רק ענין של זמן. על רקע זה ביקשו ההורים להיפגש אתי ולעזור לטובה. 

נפגשתי עם ההורים, אקדמאים ובעלי משרות חשובות בתחום החינוך. שמעתי את דאגתם והם נשמעו כך: "תראי מה קורה לנו, איזו צרה נפלה עלינו. לבת שלנו יש בעל חולה נפש המאושפז מזה זמן רב, יש לנו נכד בעייתי ויש טענות במקום העבודה של טובה כנגד תפקודה ואיומים בהתפטרות שהיא עדיין לא יודעת על כך: אנחנו מבקשים ממך שתיפגשי אתה ותלחצי עליה שתשפר את התפקוד שלה אחרת היא תפוטר ומה יהיה עלינו? אנחנו כבר עכשיו תומכים בה ומשלימים לה את המשכורת, שהיא ממילא נמוכה מאוד, ואם יפטרו אותה מי יפרנס אותה ואת הילדים? ממקום העבודה של הבעל הפסיקו מזמן לשלם משכורת". 

לכאורה, זה נשמע הגיוני. צריך לעודד את טובה לשפר את ביצועיה ולתפקד במקסימום שלה על מנת לשמור על מקום עבודתה. מה יקרה אם יפטרו אותה? מה יגידו החברים? השכנים? טובה הוזמנה לפגישה הבאה, חסרת כוחות וחסרת מוטיבציה להתמודד עם כל הבעיות שמקיפות אותה וגם לעמוד מול לחץ ההורים המבקרים אותה ואומרים לה שהיא לא עושה מספיק ועליה להחזיק את מקום העבודה שלה בשיניים במיוחד עכשיו שאין לה מקור פרנסה מצד בעלה. 

ראיתי לפני אישה צעירה עם חזות חזקה, גבוהה וגדולה ללא טיפת דמעה ועם נחישות שדבר לא יכניע אותה. אלא שבמקביל היא דיווחה על רצון תמידי לישון, על חוסר מוטיבציה לצאת לעבודה ועל אובדן כל אופק לעתיד טוב יותר. 

שאלתי את טובה – "אם לא היית מוטרדת מכל הבעיות שמקיפות אותך, מה היה הדבר שהיית הכי רוצה לעשות בחיים והיה גורם לך לאושר?"
טובה הרהרה עמוקות ולפתע חיוך עלה על פניה: "הייתי רוצה לעבוד עם ילדים קטנים" אמרה בלחש כמעט.
"האם היית רוצה להיות גננת, למשל?" שאלתי.
"זה חלום באספמיה, אלא שלרגע אפשרת לי לפנטז....אבל זה לא ריאלי, כמובן" והרצינות עטפה את פניה מחדש.
"בואי נחשוב שזה כן יכול להתגשם" אמרתי, "איך היית מרגישה?"
"זה חלום" אמרה והשפילה מבט....."לא ריאלי".
"יכול להיות שזה מאוד ריאלי ואסביר לך כיצד" אמרתי.
טובה הסתכלה בעיניים תוהות ולא מאמינות ואפילו בחשדנות. 

"נניח שאת מתפטרת ממקום עבודתך, שממילא את מרוויחה בו כה מעט, והולכת ללמוד להיות גננת, לימודים של יום בשבוע, ובשאר הימים את ממלאת מקום בגני ילדים ומתנסה בחלום שלך, מה דעתך" שאלתי. "הורי יהרגו אותי, אני לא יכולה לעשות להם את זה, הם לא יסכימו" השיבה כאילו הייתה ילדה קטנה לרגע.
מה דעתך שנקיים פגישה משותפת ואציג בפניהם את הרעיון?" שאלתי. 

טובה נעה בחוסר מנוחה מודאגת מהאפשרות הזאת....לבסוף התקבלה ההסכמה ונקבעה פגישה משותפת. בפגישה המשותפת ההורים לא הבינו כיצד אפשר להפוך תכניות ולצאת מהתלם....כל החברים שלהם יעצו להם ללחוץ על טובה שתתעורר ותעשה מאמצים ואילו בפגישה זו עלה הרעיון שתתפטר (במקום שיפטרו אותה – דבר שרק ההורים וקומץ חברים ידע). הרעיון שתלך ללמוד ותעבוד בינתיים במילוי מקום כגננת... זה לא הגיוני. עשינו חישובים כספיים שהראו שהיא עשויה להרוויח כממלאת מקום בדיוק מה שהיא מרוויחה עכשיו ובינתיים היא תרכוש מקצוע אלטרנטיבי ותיחשף לאנרגיות של צמיחה ותקווה. 

אחרי שיחה ארוכה בה נבדקו הערכים והמחסומים של ההורים, ההורים לבסוף קיבלו את הרעיון הפרדוקסלי והסכימו לתמוך בתוכנית. טובה שהייתה נוכחת בפגישה נתקפה בפחד... האם יתכן שחלום יתגשם בתנאי החיים בה היא הייתה מצויה?... מבטה ושפת גופה חשפו את חוסר האמון שלה בשינוי דרסטי של מסלול חיים. 

טובה עזבה את מקום עבודתה (לרווחת מעבידיה), נרשמה ללימודי גננות, מילאה מקום כגננת אקדמית מאוד מבוקשת, ואף פתחה חוג פרטי לתרפיה באמצעות בישול לילדים קטנים. שנת לימודים ראשונה הסתיימה בהצלחה וטובה קיבלה הצעה לנהל גן ילדים למרות שעדיין לא סיימה את מכסת לימודיה. משכורתה הוכפלה לעומת עבודתה הקודמת וקרן אור של אושר נכנסה לחייה. 

תפנית זו לא פתרה את הבעיות של טובה מול בעלה החולה ומול בנה הפגוע אבל תפנית זו נתנה לטובה כוחות ושמחת חיים העוזרים לה להתמודד עם הבעיות שלה בדרך יעילה יותר ולאפשר לה לקבל החלטות להמשך חייה בצורה שקולה ונבונה יותר. בפגישה מסכמת עם ההורים בנוכחות טובה, שנה אחרי המפגש הראשון איתם, ההורים הודו בפני שהם עדיין לא מבינים כיצד המהפך בחשיבה פתר סוגיה אנושית והפיח רוח חיים בביתם ואף זה שימש להם דוגמא לחשיבה אלטרנטיבית בנושאים אחרים. 

העיקרון שהנחה אותי בטיפול זה מול טובה היה - התחברות לכוחות הטובים, לחלומות ויצירת רוח של תקוה ובדיקת החלומות מול המציאות על מנת לאפשר את מימושם ולהזרים כוחות בהתמודדות עם הבעיות והאתגרים הנוספים שעמדו לנגד עיניה.